משמעות השם: דורית - רצו לקרוא לי דובה על שם דודה של אמי ששהתה אצלה בתקופת השואה עד שלקחו אותה למחנות, כשאמי סיפרה לחברתה שהיא רוצה לקרוא לי דובה חברתה אמרה שכל הילדים ילעגו לי ולכן קראו לי דורית.(בשל הצליל הדומה וכן שם זה היה מאד אופנתי בזמנו).
 |
| סבתא דורית בילדותה |
מספוריה של אמי על השואה לא חשנו שאנו משפחה שסבלה רבות בשואה ורב המשפחה נספו בשואה האיומה.
גם בביה"ס וגם בבני עקיבא התפקוד שלנו היה תקין.
לא עבדנו בתור בנות - עשרה, אבל כן עזרנו להורים במכולת.
לא עבדנו בתור בנות - עשרה, אבל כן עזרנו להורים במכולת.
משחקי ילדות: קלאס, חבל, מוטראס, סכין תוקע, חמש אבנים, עמודו.
ההבדל בין החיים פעם להיום: הטלוויזיה הגיעה רק כשהייתי נערה, ומחשבים ופלאפונים לא היו, במקום קראנו יותר ספרים, שיחקנו בחוץ יותר והלכנו יותר לחברים.
כשההורים שלי הגיעו לארץ הם גרו ברמת טיומקין, ברחוב ניל"י
אבא שלי עבד בתור טייח בישובי הסביבה, ואמא שלי גידלה את הילדים.
אחרי שנים הם החליטו לפתוח חנות מכולת, כי אבי לא היה ככל כך חזק והעבודה הפיזית בתור טייח הייתה קשה מאוד, הם פתחו מכולת כדי שתמיד יהיה לילדים מה לאכול - מחשבה זו הושפעה מהעובדה שהם עברו את השואה, הם עבדו במכולת קשה מאוד מהבוקר עד הערב עם הפסקת צהריים בין שתיים לארבע. כשחזרנו מבית ספר עזרנו במכולת עד שתיים אכלנו ארוחת צהריים ואח"כ עזרנו להורים עד 8 בערב. רק אח"כ הכנו שיעורי בית. אבי עזר לנו להתכונן להכתבות באנגלית. לכל ילדה היה חוג אחד. אולם כל ספר שהיינו צריכים ללימודים קיבלנו, אפילו שבהתחלה לא היה די כסף הם סיפקו לנו את כל צרכינו, ושאיפתם הייתה שנלמד,שיהיה לנו מקצוע מכובד, כי הם לא יכלו ללמוד, עקב חיותם בתקופת השואה.
למרות שאבי בא מבית מאוד משכיל, (אמו למדה בגימנסיה שאז נחשב לדבר מיוחד שאישה תלמד בגימנסיה).גם אבי וגם אמי באו ממשפחות רבנים ידועות: אמי מצאצאי הרב מרדומסק בעל ה"תפארת שלמה" ואבי מצאצאי הרב מסוחוצ'וב.
חיים חברתיים: היו לי כמה חברות שאיתן כל שבת בצהריים הלכנו לטייל ובליל שבת ובשבת אחה"צ הלכנו לבני עקיבא, הלכנו גם אחת לשנייה להכין שיעורים ביחד, גם עם אחיותי נהגתי ללכת לחברות שלהם.
צבא ושירות לאומי: לא הייתי בצבא או בשרות לאומי כי התחתנתי בגיל 18.5.
תקופת ההתבגרות: הלכו עם שרוולים קצרים (לא נהגו אז ללכת עם שרוולים ארוכים), אצלנו בבית לא היה דבר כזה מרד ההתבגרות - אם ההורים לא הסכימו אז וויתרנו. אמא שלי הייתה מאוד פתוחה ויכולתי לדבר איתה על הכול. התקשורת לא היתה מהירה ונגישה, המידע לא היה זמין, לא היתה חשיפה תקשורתית. ההורים תמיד הזהירו ללכת עם חברות. אם התנהגנו לא יפה, אז אבא שלי הכה אותנו חלש. בתקופתי הילדים היו בוגרים יותר ולא עשו "בית - ספר" להורים.
 |
| סבא אברהם וסבתא דורית לאחר האירוסין |
סיפור ההיכרות בין סבא לסבתא: בזמני היה עיתון "מעריב לנוער ".היה שם מדור חברים לעט. חברתי פרסמה שהיא מעוניינת להתכתב. היא קיבלה כתובות רבות. חלק מהכתובות היא חלקה לי, בניהם היה סבא, כתבתי לו שקבלתי את שמו מהחברה שלי, סבא אמר שהוא מעוניין להתכתב ואז הוא בא אלי הביתה כך המשכנו ויצאנו 3.5 שנים עד שהתחתנו, נולדו לנו 5 ילדים חמודים ונכדים מקסימים.